|
|
|
אם נסללים והולכים שבילים ומסילות בעולם העשייה בארצנו בתקופה זאת, הרי נסללו דרכים בעולמות היצירה העליונים בדורות שעברו, ספורי הישיש מצפת מעידים על כך כמאה עדים. באותה שעה שטעם מהמשקה בן תשעים ושש שהגשנו לו, יצא סוד דברים מפיו ששמע מזקנים וזקנים מישישים, איש מפי איש עד להרב ה"בת עין" שעלה ממדינות הקאצאפ הרוסי עם חבורת חסידי הבעש"ט לארצנו. נסים הרבה נעשו לו בדרכו, בעברו בסירות מפרש את הים הגדול, ובהנצלו משודדים במדבריות, עד שבא לכונן את מושבתו בצפת עיר הקודש בתקופת הרעש. - קפיצת דרך היתה שכיחה באותם הזמנים - בקע קולו הבוטח של הישיש, כי שמו חסידים דרכם ברגל, מטבריה לצפת וחוזר חלילה בלילות הקיץ של מוצאי שבתות. בשעת עלותם מבקעת טבריה להרי צפת, התבסמו בחידושי התורה ששמעו מפי הרבי ה"בת עין", בליל מוצאי שבת שעבר ונתקדשו בגופם ובנשמתם לקלוט דברי תורה חדשים מפיו, סודות עליונים נתגלו להם עם קול מים רבים, שעלה מבארה של מרים המתגלית כדג של כסף בים גינוסר, עד שהגיעו לאותה הדירה הלבנה המשקיפה בשאר רוח במעלה צפת עיר הקודש. בתוך הדירה היו שולחנות ערוכים כיאות לסעודה של דוד מלכא משיחא, בשיבוטות מים הכנרת שהכינו נשים צדקניות, בבשר טלאים עם פלפל אדום, חזרת וחמיצת שום רענן, לאור נרות הרבה התנוססו חדושי דרשותיו של הרבי, כפטיש יפוצץ סלע ופניו האירו כאור שבעת הימים. באותה שעה נכנסו שני חברים מחבורת החסידים. יוסף ושמאי, לפני ולפנים של כל הברה שיצאה מהפה הקדוש של ה"בת עין", לא הספיקו הדרשות להגיע לסיומן עד ששני החברים המתיקו סוד ונשבעו אמונים להיות דבוקים בנפש הרבי עד יומו האחרון ולהתאבק בעפר רגליו גם בעולם האמת. מיד תקעו כף זה לזה, שמי שיקדים להסתלק מעולם הזה, חייב לבוא אל חבירו, כדי לגלות לו את הליכות עולם האמת ואת ההלכות שנתחדש מפי הרבי. |
|
שנים חולפות עוברות והרבי ה"בת עין" נתבקש לישיבה של מעלה. אחריו מסתלק החבר יוסף, אחד מן השניים שתקעו כף זה לזה, וחברו שמאי נשאר בודד ותוהה. הוא מאזין ומקשיב לכל רשרוש של חי וצומח, הוא צופה ומביט לכל ניצוץ מתגלה. מזריחת השחר עד לשקיעת החמה ועד לקריאת הגבר בחצות. וסתומים הימים ואלמים הלילות, אין חזון והלב שומם. שנים נוקפות והתעוררות עליונה יורדת רק טפין טפין, גם בתקופת ההילולא הקדושה של רבי שמעון בר יוחאי, כשעולה קהל ישראל לקבר הצדיק במירון, זקן וטף עושים מחולות ביום ובלילה ומתקנים תקונים קדושים. והנה הגיע אותו ל"ג בעומר שחל להיות במוצאי שבת והחבר שמאי שם את פעמיו מטבריה למירון עם חבורות חסידים. הוא עושה את אזנו כאפרכסת לפעמי סוד קדושים, היורדים מהר וענן, לכל שיח ושביל עד לתהומות ים סומכוה וגינוסר. תלי תלים ניצוצות של הדלקה הגדולה הנוהרים מגג הקבר של רבי שמעון מתפזרים בהר ובגיא ועץ החרוב מרובה הענפים ליד המערה החבויה במורד מתלקח באור נוגה עם שירות: "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים?". באותה השעה יורדת רוח אחרת על החבר החסיד שמאי המהלך ותקוני הזוהר בידו, סמוך לעץ החרוב אשר במורד. לפתע שומע הוא, רוחות מתדבקות בענפי האילן, כעין רוח הסערה שבאותו ליל מוצאי שבת בצפת, שעת שבועת אמונים עם דרשות הרבי והנה . . . ! דמות אדם מתגלית ומסתתרת בניצוצות ההדלקה הניצתים ולבים ובכוכב המתחלף מעל עץ החרוב. מתגלית הדמות, כעולה מן הרחצה מנחל מי מירון וקולו בוקע ונעלם עם שירת: "בר יוחאי נמשחת אשריך" ועם הרוחות המתדפקות באילן, זה קולו של החבר יוסף בר מינן, הקורא ברוגזה : "שמאי שמאי! תקעתי כף ואין לי מנוחה . . .". בהיפסק הקול ובהעלם הדמות יוצאת נפשו של החבר החי שמאי. הוא כולו קשב, והנה שוב! . . עם פעמי המחוללים בקבר עם קול שירה ורוח סערה עולה דמותו של החבר, העטופה בתכריכים לבנים או בענן המרחף מעל עץ החרוב ושוב אותו הקול המרוגז: - שמאי, שמאי! אנוס אני, כי תקעתי כף. שמע ראשי פרקים ושחרר אותי, הקשב ותן לי מנוחה, דרכי חתחתים עברתי, בכף הקלע נקלעתי עד שבאתי לפני בית דין של מעלה. רבבות מלאכי שרת דפדפו בדפים ללא הפסק בהיכל בית הדין עד שהוחרשו אזני. הם העבירוני על דעתי בשאלות שלא היה בפי מענה עליהם. עוונותי באו והלקוני ולא ידעתי שחרם, אף לא זכרתי מעשי. שהורידוני לשאול תחתית, עד שנזכרתי בעליית הרגל שלנו במוצאי שבת, או אזרתי כח וצעקתי: רבי גדול יש לי כאן, היכן הוא? רעמי קולות מפי אלפי שנאן הממוני מיד: "רבי גדול, בשר ודם! והקב"ה! היכן התשבחות בפיך על יוצר הנשמות, על כביכול הממלא כל העולמות?". ולפתע עף אלי מלאך אחד ושאל בקול גדול ונורא: ומי הוא הרבי הגדול? אמור, בן אדם!". כשנתפרצתי שנית וצעקתי: הרבי הקדוש ה"בת עין", הביאוני אליו! נשתררה דומית אלקים בהיכל בית הדין, וכהרף עין הוטלתי עד פתחו של היכל שהיה מלא אורה וקול רבנו בקע והלך משם כשירת מלאכי השרת, והוא דרש מה שדרש. העזתי וקראתי בקול: הכניסני רבנו ואקח תורה מפיך!" ומיד שמעתי קול מענה. - לך ונתק את הקשר עם חברך החי על פני האדמה, עוד רבה לפניך הדרך לתקן תיקונים, בטל תקיעת הכף ואז נקבל אותך לישיבתנו. - "איני יודע שמאי", יבב קולו של אותו בר מינן "כיצד הגעתי עד הלום, אולי המלאך ההוא שלא היתה לו הרשות להיכנס להיכל רבנו והוא נשאר עומד מעבר לפתח; הוא הביאני אליך. ומכיון שבאתי שחרר אותי". |
|
הישיש לגם מהמשקה החריף, ואמר: - סדנא דארעא חד הוא, שליחות מן השמים מתגלית בעולמנו כעת בצורת רדיו, שקולו הולך מסוף העולם, ועד סופו. נסים נסתרים הם בדור של קטני אמונה, ובדורות ההם על יסוד האמונה חי האדם והנסים מפורסמים. הנה החסיד החבר ההוא, שמאי, ראה מה שראה ומאז הלך מחיל אל חיל. הוא תיקן קופות של צדקה הרבה ותלמוד תורה ומדי שנה בשנה, בעלותו להילולא של רבי שמעון, יחד יחודים תחת עץ החרוב ההוא. יש אומרים, כי אליהו הנביא זכור לטוב גילה לו סודות של רבי שמעון בר יוחאי והפמליה שלו, בשעת למוד תקוני זוהר. ויש אומרים, המלאך הטוב ההוא שהביא את החבר החסיד, יוסף, לעולם הזה, מסר לשמאי החסיד חידושי תורה מהיכלו של ה"בת עין" שלקחה אזנו מאחורי הפרגוד - זהו אחד מספוריו של הישיש מצפת. |
